לא כולם רוצים להיות בעלי מלאכה מכל הסוגים. ואכן, בסביבת השיווק והבריאות של ימינו, לעתים קרובות נתפס כיתרון לחבוש את כובע המומחה. זהו, אולי, אחד הגורמים שמובילים את מומחי הרפואה האלקטרונית לעידן של התמחות.
בדומה לתחומי בריאות אחרים, אופטומטריה כיום נעה לעבר מגמת התמחות זו, שרבים בשוק רואים בה מבדיל פרקטיקה, דרך לשרת מטופלים בצורה רחבה יותר ומגמה הקשורה לעניין גובר בקרב אופטומטריסטים בעיסוק ברפואת עיניים רפואית, ככל שהיקף העיסוק התרחב.
"מגמת ההתמחות היא לעתים קרובות תוצאה של כלל הקצאת הארנק. במילים פשוטות, כלל הקצאת הארנק הוא שלכל אדם/מטופל יש סכום כסף מסוים שהוא יוציא מדי שנה על טיפול רפואי", אמר מארק רייט, רופא אופטומטריסט, שהוא העורך המקצועי של Review of Optometric Business.
הוא הוסיף, "דוגמה נפוצה שקורה במרפאה עבור מטופל שאובחן עם יובש בעיניים היא שניתנת לו רשימת חיפוש אוצרות: לקנות את טיפות העיניים האלה בבית המרקחת, את מסכת העיניים הזו מהאתר הזה וכן הלאה. השאלה עבור המרפאה היא כיצד למקסם כמה מהכסף הזה ניתן להוציא במרפאה."
"במקרה הזה, השיקול הוא האם ניתן לרכוש את טיפות העיניים ומסכת העיניים במרפאה במקום שהמטופל יצטרך ללכת למקום אחר?" שאל רייט.
כמו כן, רופאי אופטומטריסטים כיום שוקלים את ההבנה שבחיי היומיום של ימינו, מטופלים שינו את אופן השימוש שלהם בעיניים, בעיקר בשל זמן מסך מוגבר. כתוצאה מכך, אופטומטריסטים, ובמיוחד אלו המטפלים במטופלים במרפאות פרטיות, הגיבו על ידי בחינה פעילה יותר או אף הוספת התמחויות כדי לטפל בצרכים המשתנים והספציפיים יותר של המטופלים כיום.
מושג זה, כאשר חושבים עליו בהקשר רחב יותר, על פי רייט, הוא נוהג כללי המזהה מטופל עם עין יבשה. האם הם עושים יותר מאשר רק לאבחן אותם או שהם הולכים רחוק יותר ומטפלים בהם? כלל הקצאת הארנק קובע שכאשר הדבר אפשרי, עליהם לטפל בהם ולא לשלוח אותם למישהו או למקום שבו הם היו מוציאים את הדולרים הנוספים שהם הולכים להוציא בכל מקרה.
"ניתן ליישם את העיקרון הזה על כל אחת מהפרקטיקות המציעות התמחות", הוסיף.
לפני שמרפאות עוברות להתמחות מסוימת, חשוב שהמומחים לרפואה יחקרו וינתחו מגוון דרכים שעשויות להיות זמינות לפיתוח המרפאה. לעתים קרובות, המקום הטוב ביותר להתחיל הוא לשאול מומחי רפואה משלימה אחרים שכבר מעורבים בהתמחות הפוטנציאלית. אפשרות נוספת היא לבחון מגמות עכשוויות בתעשייה, נתונים דמוגרפיים של השוק ומטרות מקצועיות ועסקיות פנימיות על מנת לקבוע התאמה אופטימלית.
יש רעיון נוסף לגבי התמחות, והוא המרפאה שמבצעת רק את תחום ההתמחות. זוהי לעתים קרובות אופציה עבור רופאי כירורגיה שאינם רוצים להתמודד עם "מטופלים רגילים", אמר רייט. "הם רוצים לטפל רק באנשים שזקוקים להתמחות. עבור מרפאה זו, במקום לסנן הרבה מטופלים בשכר נמוך כדי למצוא מטופלים הזקוקים לטיפול ברמה גבוהה יותר, הם נותנים למרפאות אחרות לעשות זאת עבורם. אם כן, המרפאות המתמחות בלבד, אם הן תמחרו את המוצר שלהן נכון, צריכות לייצר הכנסות ברוטו גבוהות יותר ורווח נטו גבוה יותר ממרפאה כללית, תוך כדי טיפול רק במטופלים שהם רוצים."
אבל, שיטת תרגול זו עשויה להעלות את הבעיה שקליניקות רבות המציעות התמחות אינן מתמחרות את מוצריהן כראוי, הוא הוסיף. "הטעות הנפוצה ביותר היא לתמחר נמוך באופן גורף את המוצר שלהן."
עם זאת, קיים גם גורם של רופאי אופתלומים צעירים יותר שנראה כי נוטים יותר להוסיף את מושג ההתמחות לקליניקה הכללית שלהם, או אפילו ליצור מרפאה ייעודית לחלוטין. זהו מסלול שמספר רופאי עיניים הולכים בו במשך שנים רבות. רופאי האופתלומים הללו שבוחרים להתמחות עושים זאת כדרך לבדל את עצמם ולהבדיל את המרפאות שלהם.
אבל, כפי שגילו כמה רופאי חוץ, התמחות אינה מתאימה לכולם. "למרות המשיכה של ההתמחות, רוב רופאי החוץ נותרים כלליים, ומאמינים כי גישה רחבה ולא עמוקה היא אסטרטגיה מעשית יותר להצלחה", אמר רייט.