תינוקות הם למעשה רוחקי ראייה, וככל שהם מתבגרים גם עיניהם גדלות עד שהן מגיעות לנקודה של ראייה "מושלמת", הנקראת אממטרופיה.
לא לגמרי ברור מה מאותת לעין שהגיע הזמן להפסיק לגדול, אבל אנחנו יודעים שאצל ילדים רבים העין ממשיכה לגדול מעבר לאמטרופיה והם הופכים לקוצר ראייה.
בעיקרון, כאשר העין גדלה יותר מדי, האור בתוך העין מתמקד מול הרשתית ולא ברשתית, מה שגורם לטשטוש ראייה, ולכן עלינו להרכיב משקפיים כדי לשנות את האופטיקה ולמקד את האור שוב על הרשתית.
כשאנו מתבגרים, אנו עוברים תהליך שונה. הרקמות שלנו הופכות נוקשות יותר והעדשה לא מסתגלת בקלות, כך שאנו מתחילים לאבד גם ראייה מקרוב.
אנשים מבוגרים רבים נאלצים להרכיב משקפיים דו-מוקדיים (ביפוקלים) הכוללים שתי עדשות שונות - אחת לתיקון בעיות בראייה מקרוב ואחת לתיקון בעיות בראייה מרחוק.
כיום, יותר ממחצית הילדים ובני הנוער בסין סובלים מקוצר ראייה, כך עולה מסקר של סוכנויות ממשלתיות בכירות, שקרא למאמצים מוגברים למניעה ולשליטה במצב. אם תלכו ברחובות סין כיום, תשימו לב במהרה שרוב הצעירים מרכיבים משקפיים.
האם זו בעיה סינית בלבד?
בוודאי שלא. השכיחות הגוברת של קוצר ראייה אינה רק בעיה סינית, אלא בעיה מזרח אסייתית במיוחד. על פי מחקר שפורסם בכתב העת הרפואי The Lancet בשנת 2012, דרום קוריאה מובילה את החבורה, כאשר 96% מהמבוגרים הצעירים סובלים מקוצר ראייה; והשיעור בסיאול אף גבוה יותר. בסינגפור, הנתון עומד על 82%.
מהו שורש הבעיה האוניברסלית הזו?
מספר גורמים קשורים לשיעור הגבוה של קוצר ראייה; ושלוש הבעיות המובילות הן חוסר פעילות גופנית בחוץ, חוסר שינה מספקת עקב עבודה קשה מחוץ ללימודים ושימוש מופרז במוצרי אלקטרוניקה.
