תינוקות למעשה רואים אותם, וככל שהם מתבגרים גם עיניהם צומחות עד שהם מגיעים לנקודה של ראייה "מושלמת", המכונה אמטרופיה.
זה לא לגמרי עבד איזה רמזים את העין שהגיע הזמן להפסיק לצמוח, אבל אנחנו יודעים שבילדים רבים העין ממשיכה לצמוח על פני אמטרופיה והם הופכים להיות רואים מקרוב.
בעיקרון, כאשר העין צומחת זמן רב מדי האור בתוך העין מגיע למוקד מול הרשתית ולא ברשתית, וגורם לראייה מטושטשת, ולכן עלינו ללבוש משקפיים לשנות את האופטיקה ולמקד את האור שוב לרשתית.
כאשר אנו מתבגרים, אנו סובלים מתהליך אחר. הרקמות שלנו נעשות נוקשות והעדשה לא מסתגלת באותה קלות ולכן אנו מתחילים לאבד גם ראייה כמעט.
אנשים מבוגרים רבים חייבים ללבוש דו-פוקלים שיש להם שתי עדשות שונות-אחת כדי לתקן את הבעיות עם הראייה הקרובה ואחת לתקן לבעיות בראייה הרחוקה.
בימינו, יותר ממחצית הילדים ובני הנוער בסין זוכים להראות כמעט, על פי סקר שנערך על ידי סוכנויות ממשלתיות מובילות, שקראו למאמצים מוגברים למניעה ולשלוט על המצב. אם תלך היום ברחובות סין, תבחין במהירות שרוב הצעירים מרכיבים משקפיים.
האם זו בעיה סינית בלבד?
בטח לא. השכיחות ההולכת וגוברת של קוצר ראייה היא לא רק בעיה סינית, אלא שהיא זו מזרח אסייתית במיוחד. על פי מחקר שפורסם בכתב העת הרפואי Lancet בשנת 2012, דרום קוריאה מובילה את החבילה, כאשר 96% מהבוגרים הצעירים חלו בקוצר ראייה; והשיעור של סיאול אפילו גבוה יותר. בסינגפור הנתון הוא 82%.
מה הגורם השורש לבעיה אוניברסלית זו?
מספר גורמים קשורים לשיעור הגבוה של קלות ראייה; ושלושת הבעיות המובילות נמצאות חוסר בפעילות גופנית בחוץ, חוסר שינה מספקת בגלל עבודה כבדה חוץ -לימודית ושימוש מופרז במוצרי אלקטרוניקה.
